The deeper we listen the more we see
This is because when we go deep we reach the point where the senses meet
This is the point of the witness - the third eye, which leads straight to the heart
If we imagine the world as a spiderweb of connections
the heart is the crossing point of the threads: the meeting point
as Rumi says: I’ll meet you there
כמה שנעמיק בהקשבה, כך נראה יותר
כשמעמיקים אנו מגיעים לנקודה בה נפגשים כל החושים
זו נקודת העד: העין השלישית, שמובילה ישירות ללב.
אם נדמיין את העולם כמפגשים של קורי עכביש
הלב הוא נקודת ההצטלבות של החוטים: מקום המפגש
כפי שאמר רומי: אפגוש אותך שם
בזמן האחרון אני חושבת הרבה על מילים. על איך זה שהמילים נהיו כל כך זולות ומבוזבזות בעולם שלנו. פעם אנשים היו שוקלים כל מיה לפני שיצאה מהפה, והיום אנו שולפים מילים בכתיבה, בדיבור, לאנשים שאנו לא מכירים ואלו שאנו מכירים בלי לחזוב פעמיים, בלי להתכוון באמת למה שאמרנו. כמה פעמים יוצא לנו לשמוע מישהו אומר "מה שלומך" וברור שהוא לא באמת רוצה תשובה. ואיך בסלנג דברים מקבלים משמעות הפוכה ואנו אפילו לא מרגישים בזה - כמו "חבל על הזמן".
דמיינתי לאחרונה את בני האנוש בתחילת דרכם - כשרק התחילו לגלות את השפה - בעצם כל מילה שיצאה מפיהם הייתה כמו לתת ממש חלק מעצמם! ואפילו היום אפשר לראות בשבטים מרוחקים - ואולי בתרבויות לא כל כך מרוחקות - אנשים יושבים יחד, ואחד מספר משהו, ויש שקט. היושבים אוספים את המילים שלו לעצמם, טועמים אותם, שוקלים אותם, חווים אותם - ורק אז - אולי- מישהו יגיד משהו אחר, אולי תגובה, אולי שאלה, אולי סיפור אחר...
אני מדמיינת במעגל שכל סיפור שאני מספרת הוא בעצם מתנה, משהו שאני נותנת מעצמי לאלו שבמעגל. שיטעמו, שיחווו, שיחזיקו את זה קודם אצלם לפני שממשיכים .
הרווח בין הדיבור הוא יקר כמו הדיבור.
ממש בימים אילו אני רואה כיצד משתנה האתר,
העיצוב נהייה אחיד ונעים.
הצבעים שנבחרו ממש מזמינים.
ומה לגבי התכנים?
מתי נחייה את הפורום?
אנא, כיתבו את שעל ליבכם,
הרי העשייה כל כך רבה בתחום המעגלים.
אני למשל חוויתי החודש מעגל הקשבה לקטנטנים, ממש קטנטנים- בני ארבע עד שש.
ילדים מקסימים!
למדתי שלא (!) להדליק נר במרכז המעגל.
למדתי לשאול שאלות מדוייקות- לבקש סיפור בנושא קרוב לליבם.
להגדיר את הסבב ב10 דקות- לומר להם זאת מראש.
בין הסבבים לערוך משחק, עדיף בעמידה, שקשור כמובן לנושא שלנו.
היה מדהים לראות כיצד, תוך כמה דקות, נוצרת הקשבה, מגיע איפוק, עולה השלמה והבלגה.
כמה קשה היה לא להגיב, וכמה אושר ראיתי בעיניהם כאשר אמרו את אשר על ליבם כאשר הגיע תורם.
כיצד, באופן פשוט כל כך, הבינו לא לחוות דעתם ולהציע הצעות אלא לספר כיצד הם חשים למשמע סיפורי חבריהם ואיזה סיפור זה מעלה בהם.
סדרת מעגלים בני שעה וחצי וקבוצת מדהימים ממצפה אבירים.
למדתי מהם, ואני מודה להם על כך.
נועה.
לפני זמן-מה הרשיתי לעצמי באופן ספונטני להתחיל את היום בביקור בנחל קטן - בקושי שלולית בין שיחים ועצים בצפון הרחוק, תחילת סתיו. ואת המתנה שקיבלתי מהנחל אני רוצה לתת גם לכם.
הקשבתי לצלילי המים בדרכם בין סלעים, ומתוך שלמותם שמעתי גם תזוזות של זרמים וטיפות בחלקי דרך ייחודיים להם בתוך הכלל: פה דרך פנויה ורחבה עם צלילים עמוקים עשירים, שם התנגשויות קטנות באבנים עם מנגינה גבוהה עליזה, צלילים קבועים ארוכים, צלילי סטקטו בקצבים שונים, וביחד צליל יפה ומלא, נעים לאוזן – אם תרצו, סימפוניה.
אך אני לא הצלחתי להתרכז תמיד בכלל הצלילים יחדיו: פעם שמעתי את הצלילים ביחד, ופעם האוזן קלטה פתאום חלק קטן שמילא את כל תשומת-הלב, ואז התווספו עוד צלילי רקע לזה... הכל לפי תשומת-הלב – בחירת הלב שלי. וגם כשהקשבתי עם כל הלב לא יכולתי להקשיב לכלל – לשלמות – כל הזמן, אלא שאספתי אלי את מה שמשך את לבי בכל רגע מחדש.
וכך גם עם סיפור: אני מצליחה לקחת רק את מה שמושך את לבי. פעם זו תחושה, פעם אווירה, פעם דמות, פעם דימוי, מילה, טון דיבור... וגם אם אשמע אותו סיפור שוב, אני אלקט באופן שונה את חלקיו. אז איך אצליח להקשיב באופן מלא כל הזמן? זה נשמע בלתי אפשרי, כי יש כל כך הרבה צלילים ותחושות.
כמו במדיטציה, זה דורש תרגול. אם נקשיב לסיפור כמו שנקשיב לנחל או לסימפוניה מרגשת, נלמד לקבל את המהות, את השלמות, ואת כל החלקים כאחד. מדובר בהקשבה רחבה – כמו ראייה רחבה. לשחרר את כל המחשבות עד שישנו רק הלב שלי ולבו של המספר. והסיפור הוא הקשר בינינו. ככל שאלמד יותר להקשיב, אצליח לקבל את מתנת הסיפור יותר בשלמות, לראות את הדרך ללבו.
לספר את הסיפור שלי הוא תרגול דומה: אני רוצה להעביר את הסיפור כמו שהוא יושב אצלי בלב. אני חייבת לבחור מילים כדי להעביר אותו, ובכל פעם שיעלה אותו סיפור, אבחר מילים אחרות. זה תלוי במצבי באותו רגע: הסיבה שהסיפור התעורר אצלי, מצב-הרוח שלי, מי מקשיב לי, מרחב הנוחות שלי, מה מהותי לי מתוך הסיפור באותו רגע. האקט של סיפור מהות הסיפור דורש גם תרגול: הקשבה אמיתית ללב שלי, וייצוגו באופן מלא וברור כדי להעניק אותו במתנה באמצעות מילים, דימויים, טון, פירוט באופן שיועיל לו ויכבד את המאזין. ליצור דרך מזמינה למאזין להיכנס ללבי.
הסיפור הוא מתנה מהלב שמקבלים גם המאזינים וגם המספר: הוא גשר בין לבבות.
ניתן לרכוש את הספר באמצעות שליחת צ'ק לעמותה
(עמותת מעגל הקשבה, רחוב יפה נוף 41 חיפה, מיקוד 34371),
ע"ס 105 ₪
(88 ₪ עלות הספר + 17 ₪, עלות טיפול ומשלוח).
יום טוב,
מזכירות העמותה
אזלו ספרו של ג'ק צימרמן "דרך מעגל ההקשבה" אך בקרוב יגיעו ספרים נוספים מבית הדפוס.
מחיר הספר השתנה והוא מעתה 117 ₪ (100 ₪ עלות הספר + 17 ₪, עלות טיפול ומשלוח).
ניתן לרכוש את הספר באמצעות שליחת צ'ק לעמותה
(עמותת מעגל הקשבה, רחוב יפה נוף 41 חיפה, מיקוד 34371),
יום טוב,
מזכירות העמותה
מתחשק לי לשתף אתכם בתובנה, או הרהור,
הספר שאני קוראת עכשיו נקרא "לחיות מתוך בחירה" של הארי פאלמר. ספר שכבר קראתי בעבר. לפני כמה זמן קראתי גם ספר של גורדייף ששכחתי את שמו. בשניהם מדובר בניטרול החושים (או ע"י כניסתו של פאלמר למיכל ציפה או ע"י קבירתו של גורדייף באדמה). אני חושבת שוויפסאנה מביאה לאותן תוצאות, או מדיטציית המוות/העדר של אביחי - במילים של פאלמר- "נטרול התחושות גורם להכרה לצאת מגדרה כדי לפצות על העדר הקליטה החושית. קליטה חושית משמרת את ההכרה במידה מסויימת של מיקוד ושליטה".
אבל - לאחר שמגיע הוויתור, לאחר שחרור האחיזה, אנו מתחילים לצוף בים של מודעות שאיננה ניתנת לביטוי.
(ובזאת התנסיתי במדיטציית ההעדר... חוויה מדהימה).
מתוך המקום חסר המילים הזה מתחיל להיווצר תיחום, מתחילות לצוף הגדרות. ומתוך הנסיון להגדיר, להתנסות וכו' – אנו בוחרים או בוראים מציאות – ה"אני" נוצר ואפשרות/אפשרויות קיום נוצרות.
בקיצור- אנו מחליטים על עולמנו, מייצרים אותו, נעים בין רצון/אהבה ובין התנגדות/פחד ויוצרים עולם של יש ושל אין. גם הפחד מייצר את מה שאנו מפחדים ממנו ואת החוסר שלנו.
ויש כמובן את הזמן – ואם אגדיר אותו כ"מקטע של תשומת לב" הרי שברגע נתון, קוונטי, אני מרכזת אנרגיה בהווה, תוך יצירת עבר ה"מסביר" את היווצרות ההווה הזה ומייצר אפשרויות שונות של עתיד.
אלוהים מייצר אפשרויות שונות לתיחום, הגדרה והתנסות – אותנו התודעות. אנו מייצרים את העולמות המקבילים שלנו תוך רצונות ובחירות.
כל זה עוד יכול להגמר מתישהו? אולי אלוהים ירצה לנוח שוב תוך ציפה נינוחה ורק אח"כ יחזור לשחות בים האפשרויות האין סופיות?
