נולדנו להפרדות. מרגע לידתו, מתחיל תינוק לזהות את גבולות גופו הפיזי , אחר כך את הפרדת תחושותיו ורגשותיו לתחושות אמו ואחרים. אח"כ נוצרים הסמלים, הדיבור. עם הגדילה מודע הילד לכללים, לחוקים.

משנגמר שלב ההפרדה מתחיל שלב האחדות, החיבור מחדש, ההזדהות. 

בהתבגרותנו אנו מזדהים עם קבוצה מסויימת ובכך מזדהים עם קבוצה וחוקיה. אח"כ מגיע שלב הפלורליזם וקבלת השונה – מתן לגיטימציה לחוקי קבוצות / אמונות נוספות.

כאן לדעתי מסתיים פרויד ומתחיל בודהה. כאן מסתיים תהליך נפשי ומתחיל תהליך רוחי. 

כאן מתחילה ההתבוננות מהצד, היות העד עד.

המבט הרואה ומאפשר תהליכים אישיים, חברתיים, תרבותיים, כל תהליך שהוא. מבט חווה. מבט שעבר את הניתוח השכלי, את העיבוד הרגשי. מבט המחבר ומעביר מרמת החוויה לרמת המודעות.

בשלב זה, אני, נועה, גיליתי את אלוהים.

תודה לך אלוהים על היותי עדה, חווה תהליכי כל.

הרבה יותר קל להתבונן בטבע, להתפעל מתהליכים מורכבים מוקסמים ומקסימים ולומר: יש. מה שיש הוא כל מה שיש. מה שיש הוא חלק ממני. מה שיש הינו חוויה העוברת דרכי למיצוי האלוהים שבי.

אני חווה ואלוהים טועם.

הרבה יותר קל לי להתפעל מעלי שלכת נושרים מאשר מלהתפעל בבן זוגי הנמצא בשלכת בזמן ריב איתי או כעס מולי.

וכשאגיע ליכולת להתבונן גם בתהליך כזה, ללא אמוציות אלא בהתבוננות נקיה, אומר תודה.

ולאחר העד – קיים רק הקיים.

כל תהליך שאני מתבוננת בו מתחיל בשלב קודם בו אני מזהה את מה שיש, מפרידה את עצמי ממנו, מזהה שיש מה שיש ושיש אותי כמתבוננת.

שניה לפני שנוצרת הדואליות –

זו המבחינה בתהליך,

זו שיוצרת את הפער ביני ובין הקיים,

הפער שיוצר חוסר מסוים אותו משהו משלים,

החוסר המניע תהליך / קונפליקט / דיאלוג,

דיאלוג המקיים את חוויית היש הנגלה –

ישנו חוסר הדואליות.

קיימת רק קולה של מחיאת כף יד אחת, כדברי הזן.

בחוויה המיידית ישנו מה שאני מתבוננת בו והדבר הזה הוא אני.

ישנה מהות הממלאת מציאות. והדבר הזה הוא אני.

אני מתבוננת בהר ובום! פתאום אין מתבונן, רק הר – אני ההר.

העד איננו עד יותר, העד איננו. במודעות לא יופיעו אובייקטים. באין מתקיימת רק החדילה, העצמיות הטהורה שבריק הטהור, אין מרחב, אין זמן, אין אובייקטים. ישנה חירות.

קיימת רק החוויה המיידית בה הלא-דואליות מייצרת מציאות אולטימטיבית - היקום הקורן המתבונן בעצמו.

נוצרת חוויה ומתמוססת, צורה מופיעה ונעלמת, ישנו טעם אחד ואלוהים טועם, עולה חוויה אחת ואלוהים חווה.

לאחר אין סוף הפרדות והתנסויות מכיר היקום בטבעו היחיד.

טעימה קטנה נוספת בדרכי.....

נועה מעיין